מי היה רבי ינון חורי זצוק"ל

רבי ינון חורי זצ"ל

רבי ינון חורי

"רבי ינון חורי – נושא את הדור כולו על שכמו"

מרן הראש"ל, הרה"ג ר' שלמה עמאר שליט"א: אני יודע, שזה נשמע מוזר קצת: יהודי שהתנהל בפשטות כל כך, והתלבש כאחד העם, וגר במקום פשוט, והיה מתנהג כמו כולם, והשפיל עצמו לפני כולם, קשה לאדם לשאת בדעתו, שמדובר כאן בגדול הדור!

 ביום כ"ד בכסל"ו  שנת תרפ"ו, ערב חג האורים, נולד הצדיק הקדוש, המופלא המלוב"ן רבי ינון שלום אברהם ברוך חורי זצוק"ל. (ראשי תיבות "ישא ברכה")  באי ג'רבא  הקרוי  "ירושלים  דאפריקה"  אשר בתוניס. העיר תוניס ובמיוחד האי ג'רבא, היו מלאים "חכמים וסופרים". רבני העיר, רבי כלפון הכהן, רבי יוסף בוכריץ, רבי מרדכי הכהן זצוק"ל ואחרים "הרביצו תורה", התקינו תקנות חשובות, ודאגו לחיזוק היהדות המקורית שלא תשכח.

בתוך קבוצה נכבדה זו, "שהטביעה חותמה" על יהדות תוניסיה בכלל בלט "בשיעור קומתו" הרם ובפעילותו רבת הפנים "הארי שבחבורה" "אריה דבי עילאה" רבנו חיים חורי זצוק"ל. הן בחייו הפך לאגדה ואף אחרי פטירתו. בחייו היה תל שכל הפיות פונים אליו בבקשת סעד ועזרה, ואחרי פטירתו "מצבת קודש" שיש בה "רוח חיים" ואליה "שופכים שיגם ושיחם" .לפני שנולד בנו ינון היו לאביו ר' חיים חורי זצוק"ל ארבע בנות. עתירותיו וחינותיו לפני רבונו של עולם לבן זכר רבו. וכשנולד הבן הקדוש "כצאת השמש בגבורתו" לא ידע את נפשו מרוב שמחה ותודה לה'. באותה שנה  נתבקש ר' חיים חורי זצוק"ל ע"י מנהיגי העיר גאבס להתמנות ולשמש כרב ראשי וכראב"ד, לאחר הפצרות רבות נענה להם. בהגיעו בנו ינון לגיל ארבע, שלח אותו מהעיר גאבס לאי ג'רבא כדי ללמוד תורה  אצל גדולי הרבנים.

למרות הצער הגדול שגרמה לו פרידתו מבנו אהובו שלח אותו ללא היסוס. למען ה' ותורתו. מאוחר יותר אמר עליו אביו כי ברגע שהוא נכנס אליו, דומה עליו כאילו נכנס משה רבנו. לאחר עלותו ארצה בשנת תשט"ו, אמר למתפללי ביה"כ "סוכת שלום" בשיכון ה'-ב"ב:  בני ינון, גדול ממני הן בתורה, הן ביראת שמים והן בקדושה, אלא שאני מעלמא דאתגליא והוא מעלמא דאתכסיא"…  כולם ידעו שנער זה נועד לגדולות, רבותיו נהגו לומר שכל דבריו של יש"א ברכה הם סולת נקיה וכזה ראה וקדש. כבר בימי נעוריו בג'רבא החל ר' ינון בדרך הקודש הנשגבה שבחר וסיגל לעצמו עד יומו האחרון, ללמד תורה לאחרים בכל הכח ומסירות הנפש!  וגם כאן כמו בכל דבר ודבר, עשה זאת בדרך מקורית ויחודית. הוא הנהיג שיטות חדשות ומיוחדות בלימוד ובחינוך. כאשר אביו ראה שתלמידי בנו עושים חיל בלימודיהם ללא מכות וללא עונשים,  לא היה גבול לשמחתו, גם הכנסת ריהוט לחדר הלימוד כגון כסאות, ספסלים, לוח ,

התחדש על ידו. חידוש נוסף לתקופתו אשר הנהיג היה שהיה יוצא עם תלמידיו בזמנים מסוימים לטיולים חינוכיים ולימודיים, משום שראה בכך שינוי לטובה ולברכה. הרה"ג ר' ישעיה חדאד הי"ו מטבריה סיפר בהספדו, שלמד עם ר' ינון זצוק"ל אצל רבם רבי רחמים חי חויתה הכהן זי"ע, הוא דיבר בהתפעלות ובהתרגשות מרובה על חכמתו וגאונותו ושקידתו בלימוד התורה. והעיד, שבכל שנות לימודיו איתו, ישן ר' ינון זצוק"ל כשלוש שעות ביממה! ושאר שעות היממה הקדיש ללימוד ולתפילה. עם עלייתו ארצה, היה מחוסר בית והתגורר בתוך אוטובוס, ואח"כ בחנות מרתף בתל אביב. לאחר מכן העלה את בני משפחתו והתגוררו ב"שער עליה" (מעברת עולים בחיפה.) משם עברו ל"בית עולים" בפרדס חנה, למעברת לוד. ולבסוף לשיכון ה' בבני ברק. 

במשך שנים עבד כמורה ומחנך במשרד החינוך, עבודת קודש .ובשנת תשל"ט עבר לישיבה הקדושה "כסא רחמים" שם שימש כר"מ עד שנת תשנ"א. בשנת תשנ"ב הקים כולל "גבעת חיים" ע"ש אביו הקדוש רבי חיים חורי זצוק"ל. אף כאן המשיך בעבודתו הקדושה, מימי נעוריו ועד יומו אחרון בטו' בשבט תשס"ד. הרביץ תורה בכל כוחותיו, והשפיע מרוחו הגדולה, מגאוניותו המדהימה, מידיעותיו המופלגות, חובקות עולם. ממידותיו הנעלות ומיראת השמים הנוראה שלו. וכל זאת מתוך אהבת ישראל עצומה אשר אנשים מכל החוגים, מכל העדות, מכל השכבות, מכל הגילאים, מכל המינים, משבחים ומפארים ומעריצים ומקדישים את עבד ה'.

זך, ונקי וצדיק יסוד עולם, מבני העלייה , המסולאים בפז, עובד בוראו בסילודין ובמסירות נפש, אוהב המקום והבריות, ואהוב המקום והבריות. אין מי שלא נושע על ידו. עקרות נפקדו, אנשים נרפאו, אחרים התעשרו. מי שהיה רואה אותו מסתובב בשיכון לא היה מזהה אותו, לא היה יודע שהוא צדיק, "והצנע לכת עם אלקיך" צניעות וענה שאין כדוגמתן. היה ממש משפיל את עצמו. מי שבא לנשק לו את היד היה בורח ממנו. מי שבא לבקש ברכה ברח ממנו. כל מי שראה אותו, ראה שהוא ממלמל תפילות. וכל זאת בעת זקנתו, ומה היה בגיל צעיר יותר? כל מי שראה אותו התחזק, אין מי שראה אותו ולא קיבל מנה שליראת שמים. מרן הראש"ל, הרב הראשי לישראל, הרה"ג ר' שלמה עמאר שליט"א: "נושא את הדור כולו על שכמו", כשהייתי רואה את ר' ינון בסבל שלו, הייתי נזכר במכתב הזה של ר' בנימין כהן ע"ה, הייתי רואה שכל היסורים היו קלים בעיניו.

הוא הרגיש, ואע"ג דהוא לא חזי, הוא לא החשיב עצמו שראוי, אבל הוא ידע שהוא נושא את הדור כולו על שכמו. אני יודע, שזה נשמע מוזר קצת: יהודי שהתנהל בפשטות כל כך, והתלבש כאחד העם, וגר במקום פשוט, והיה מתנהג כמו כולם, והשפיל עצמו לפני כולם, קשה לאדם לשאת בדעתו, שמדובר כאן  בגדול הדור                                                                                          (מתוך הספר שמש ינון)