יש צמתים של שמחה ונחת בחיים, אבל ברגע האחרון לפני שהיום המיוחל מגיע, קורה משהו שהופך את הקערה על פיה, וכל מה תכננת והשקעת עומד באי שויון מובהק על כפות המאזניים. זה מה שקרה לנו עם הבן שלי, יומיים לפני הבר מצוה. פתאום עלה לו החום לארבעים ואחת מעלות, יומיים לפני היום הכל כך מיוחל. הגענו למיון ושם אשפזו אותו בבית חולים ונתנו לו אנטיביוטיקה. אבל מה לעשות שהאנטיביוטיקה לא משפיעה מיד, ואנחנו הינו במרוץ כנגד הזמן… הסתכלתי עליו, הילד היה גמור מרוב חום, היה תשוש. זה היה בחודש כסלו, בירושלים, בחוץ ירד גשם, כמו כל הדמעות ששמרתי לי בפנים. שמרתי על איפוק בשבילו, באותו רגע קלטתי שלא הולכת להיות בר מצוה במצב הזה. אז הבריק לי רעיון, משמים רחמו עלינו –אז התקשרתי ל“חסדי ינון“ שיעשו לו דחוף ”פדיון נפש“ שהילד יבריא, ויעמוד על הרגלים ויצליח לקרא את הפרשה, שהתכונן לה כל כך הרבה זמן…בלילה הסתכלתי דרך חלון בית החולים, בחוץ ירד גשם, הסתכלתי עליו והוא כולו מזיע…ומה שקרה למחרת היה פשוט נס, אין לי מילה אחרת. בבקר החום ירד לגמרי, השמים היו בהירים, השמש זרחה. השתחררנו מהבית חולים ועמדנו בכותל מרוגשים עד דמעות. הילד עמד שם והצליח לעמוד על הרגלים, לקרא הכל ולהנות מהמעמד, היה פשוט מושלם. רוצה להודות לבורא עולם, שרק הוא רופא כל בשר ומפליא לעשות. כפשוטו.
תפריט